במרווח הזמן הקצר שבין יום הזיכרון ויום העצמאות ה- 69 למדינת ישראל, מחד ויום ירושלים ה- 50 מאז מלחמת ששת הימים, מאידך התקיים מפגש נדיר, מיוחד ומרתק. בחדר קטן, המשמש ברגיל כיתת לימוד במרכז ירי ומטווחים בראשון לציון, ישבו זה מול זה כעשרים גברים, מילואימניקים לוחמים, שהמשותף היחיד ביניהם הוא היחידה הצבאית שמילאה, או עדיין – ממלאת, תפקיד כה חשוב ומעצב בחייהם הסיירת הירושלמית. תשעה מהם לחמו במסגרת – הסיירת הזו בקרבות בדרום ירושלים, במלחמת ששת הימים, בדיוק לפני – 50 שנה, תחת פיקודו של מ"פ הסיירת, יוסי לנגוצקי. הם גם חוו, במסגרת אותה סיירת, את מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. טווח גיליהם נע בין שבעים וחמש לשמונים ושלוש.
הזיכרון כבר לא מה שהיה וגם לא הבריאות, אבל כשהם נפגשים ביניהם אתה רואה מיד את הרֵעוּת… חלקם עדיין ירושלמים )ב-
1967 כולם התגוררו בעיר הזו!(, ויש ביניהם עורכי דין, גיאולוגים, פסיכולוגים וגם אמן וסופר – אבל כמעט כולם כבר 'פנסיונרים'.
תשעת האחרים בחדר, גילם הממוצע סביב ה- 30 , גם הם לוחמי הסיירת, אותה סיירת מילואים בחטיבה הירושלמית (חטיבה 16) אבל כיום. מילואימניקים 'פעילים'. גם הם ידעו כבר לא מעט – מבצעים ומלחמה. גם פגישתם מעידה על אחוות לוחמים, אבל הם גם מוטרדים בתינוקות שהשאירו בבית ובבחינות שיהיו מחר באוניברסיטה. על אף שיבוצם ב'חטיבה הירושלמית', הם באים מכל קצות הארץ, ממטולה ושדה נחמיה ועד נס ציונה ועֵלִי. חלקם עדיין סטודנטים, אחרים – בשלל מקצועות חופשיים, מהוראה ועד למקצועות ההיי טק. רובם ככולם חילוניים ורק אחד – מהם הוא דתי ו'מתנחל'. בתווך ביניהם, ישב עוד מילואימניק ותיק, שייצג את דור הביניים: עד לא מזמן סמח"ט (במילואים!) בחטיבה הירושלמית, אבל גם בנו של אחד מלוחמי 67 ' שבחדר, יושב לשמאל אביו…
המפגש היה מרתק, קודם כל, בגלל ההבדלים בין שתי הקבוצות: הבדלי הגיל, סיגנון הדיבור, השלב בו נמצאים בחיים, המסגרת הצה"לית בת ימינו בה משרתים 'הצעירים', לעומת צה"ל של – טרום מלחמת ששת הימים ובעיקר יחידות המילואים שלו, שם שרתו בזמנו 'הזקנים'. אבל אולי – ההפתעה הגדולה יותר הייתה דווקא בגילוי שהלך והתברר במהלך השעתיים וחצי של השיחה שקלחה בחדר, שבעצם ההבדלים אינם כה גדולים. כלומר, כולנו הסכמנו שהחברה הישראלית עברה שינויים עצומים מאז שנות ה- 60 ועד היום. אין צורך להכביר מילים על כך. ואולם, אם מצמצמים את ה'פוקוס' מן החברה הרחבה אל קבוצה ייחודית כמו זו שישבה בחדר לוחמי – יחידת סיור, מילואימניקים ביחידה מובחרת ההבדלים מצטמצמים מאד, ודווקא קווי הדמיון – בולטים: ההכרה שמדובר בחבר'ה איכותיים, כאז כן היום; הנכונות לשרת, לתרום וגם להקריב זמן, מאמץ, ואם צריך, גם את החיים גבוהה כיום כשהייתה אז; תחושת הלכידות והגיבוש – היחידתי מוכֶּרת היטב אצל אילו כאילו. היה זה כאילו פגשנו, אנו הותיקים, את 'ילדינו', ממשיכי דרכנו וממשיכי רוח היחידה. וכשזקנים פוגשים את ילדיהם, בעצם את נכדיהם הבדלי הדורות – מורגשים היטב, אבל כאילו הגנטיקה נמצאת שם ויוצרת דמיון מפתיע…
מפגש בין דורי של לוחמי הסיירת הירושלמית