סקירת מאמרים מס' 11

מחקר זה בוחן כיצד התאמה לנורמות גבריות תורמת להתפתחות הפרעת דחק פוסט–טראומטית (PTSD) ותסמיני PTSD מורכבים בקרב נשים לוחמות וכן את התפקידים המתווכים של אסטרטגיות התמודדות בקשר הזה. מדגם התנדבותי של לוחמות (n=885) ולא–לוחמות (n=728) השיב על שאלון דיווח עצמי מקוון במחקר חתך. הלוחמות דיווחו על רמות גבוהות יותר של התאמה לנורמות גבריות ותסמיני PTSD, אך ללא הבדל בתסמיני PTSD מורכבים ואסטרטגיות התמודדות, בהשוואה לחיילות משוחררות שאינן לוחמות. יתרה מכך, בקרב חיילות משוחררות לא–קרביות, התאמה לנורמות גבריות הייתה קשורה לרמות גבוהות יותר של PTSD ותסמיני PTSD מורכבים, מעבר לחוויות ילדות שליליות וחשיפה ללחימה. חשוב לציין, התאמה לנורמות גבריות הייתה קשורה בעקיפין לרמות גבוהות יותר של PTSD ותסמיני PTSD מורכבים באמצעות אסטרטגיות התמודדות לא מותאמות, הן למשוחררות והן ללא–קרביות. בסך הכול, נשים לוחמות ותיקות נטו יותר לתמוך בנורמות גבריות הקשורות לרמות גבוהות יותר של PTSD ותסמיני PTSD מורכבים. יתרה מכך, אסטרטגיות התמודדות לא מותאמות עשויות לשמש כמנגנונים הקושרים התאמה לנורמות גבריות להשלכות פוסט טראומטיות הקשורות לצבא ומצדיקות חקירה נוספת.

קישור למאמר

המחקר הנוכחי בוחן את הקשר בין דעות פוליטיות, חוויות לחימה והסתגלות של חיילים לחיים שלאחר השירות. חוויות אלימות בשירות הצבאי נחקרו כתורמות לממדים חיוביים ושליליים של הסתגלות, בעוד שדעות פוליטיות שימשו כמתווכים אפשריים. במחקר השתתפו 320 חיילים משוחררים. דעות פוליטיות היו קשורות להסתגלות, במיוחד הצבעה משמאל לימין ואנטי–מיליטריזם. התוצאות תומכות בתפקיד המתווך של אמונות פוליטיות (הצבעה משמאל לימין ומיליטריזם) ביחסים בין ניסיון קרבי והסתגלות לחיים שלאחר השירות.

אנו טוענים כי תפיסות פוליטיות משפיעות על ההסתגלות דרך יצירת חוויות של חוויות הלחימה ועיבוד פרטני של חוויות אלו, ועל הנכונות להמשיך בשירות מילואים, המאפשר תמיכה והכרה חברתית. בנוסף, הם קשורים לתחושת מרירות בעקבות צמצום שיתוף הציבור בשירות הצבאי והמילואים.

קישור למאמר

הערכנו כי יש קשרים מתמשכים בין הערכות סובייקטיביות של הפרת אמונות מוסריות, ערכים וציפיות (אירועים פוטנציאליים פוגעניים מבחינה מוסרית; PMIEs) לבין רעיונות אובדניים (SI) בקרב יוצאי קרב ששוחררו לאחרונה. המשתתפים היו 374 לוחמים ישראלים בשירות פעיל שהשתתפו במחקר אורך בן חמש שנים עם ארבע נקודות מדידה: T1- שנה לפני הגיוס, T2- חודש לפני השחרור משירות צבאי, ולאחר מכן שוב חצי שנה ו-12 חודשים לאחר השחרור ( T3 ו-T4, בהתאמה). היסטוריה של מחשבות והתנהגות אובדניות לכל החיים הייתה קשורה לרמות גבוהות יותר של הערכות סובייקטיביות של PMIEs, בהשוואה ללא היסטוריה של מחשבות והתנהגויות אובדניות. מעל ומעבר למאפיינים אישיים שלפני הגיוס, ניתוחי נתיבים הצביעו על מסלולים דו–כיווניים משמעותיים בין הערכות סובייקטיביות של PMIEs ו-SI. עבור כל סוגי האירועים הפוטנציאליים, SI היה קשור להערכות סובייקטיביות גדולות יותר של האירועים, במדידה שלאחר מכן. עם זאת, נמצאו גם השפעות צולבות של PMIEs-'אחר' (T2) המנבאים רעיונות אובדניים (T3) ו-PMIEs-'בגידה' (T3) המנבאות רעיונות אובדניים (T4). הממצאים שלנו הם הראשונים לספק עדות לקשרים אורכיים וזמניים בין הערכות סובייקטיביות של PMIEs ו-SI, שעשויים לשמש יעדי התערבות פוטנציאליים בקרב חיילים משוחררים שעברו טראומה.

קישור למאמר

הסוגיה העומדת על הפרק היא הקטגוריות והסולמות המגדירות שימוש של מדינה באלימות מינית. מקרים רחבי היקף של אלימות מינית בישראל וקטגוריות חוקיות קיימות של אלימות מינית מאפשרים להעלות את השאלות הבאות: מה מרמז למה שאנו רואים ומזהים כאלימות מינית של המדינה? מדוע המקרים שהמאמר מציג (שאף אחד מהם אינו מסווג או הושג ישירות על ידי קורבן פלסטיני) לא נאספו עד היום כראיה לאלימות מינית של מדינת ישראל נגד פלסטינים? כדי להתייחס לשאלות אלה, הכותב בוחן בחלק הראשון את רלוונטיות המרכיבים העיקריים של טענות אלה: חיילים ישראלים, נשים פלסטיניות, אונס ומלחמה.

קישור למאמר

מה מסביר את הרמות הגבוהות של אמון הציבור בצבא האמריקני ועד כמה אמון זה הוא חשוב? חוקר היחסים האזרחיים–צבאיים פיטר ד' פיבר מתייחס לשאלה זו ומתמקד במשמעותה עבור הצבא. נתונים מראים שהאמון מבוסס בחלקו על אמונות הציבור לגבי כשירותו הגבוהה של הצבא, דבקות באתיקה מקצועית גבוהה, ונחישות לעמוד בנפרד מהחלוקות המרות של הפוליטיקה המפלגתית. עם זאת, כפי שטוענת פיבר, אמון מעוצב גם על ידי פער מפלגתי ועל ידי הטיית רצונות חברתית, הרעיון שחלק מהאנשים מביעים אמון בצבא מכיוון שהם מאמינים שזו הגישה המוסכמת מבחינה חברתית. פיבר לא רק עוזר לנו להבין איך ולמה יש לציבור אמון בצבא, אלא שהוא גם חושף בעיות שקובעי המדיניות צריכים להיות מודעים להן. ספציפית, ספר זה מתאר כיצד האמון במוסד מעצב את עמדות הציבור בנושא שימוש בכוח ואולי לא תמיד מחזק את השיטות הטובות ביותר ביחסים אזרחיים–צבאיים דמוקרטיים.

קישור למאמר

להביט במאכלת עוסק בהלם הקרב של חיילים ישראלים כפי שהוא מיוצג בקולנוע התיעודי הישראלי. במסע שמשלב אומנות, היסטוריה, מיתולוגיה ופסיכולוגיה נחשף  לפנינו עולם מסועף של עשרות סרטי תעודה העוסקים בהלומי קרב, אשר יצאו לאקרנים בישראל בשנים 2020-1988, ומתמודדים עם שאלות חברתיות, אתיות, פסיכואנליטיות ואסתטיות הכרוכות בצילום לוחמים שחזרו משדה הקרב.

קישור למאמר

במלאת חצי שנה למשבר החברתי–פוליטי החריף בישראל, התכנסה במכון למחקרי ביטחון לאומי קבוצה מגוונת של מומחים וחוקרים לדיון על מקורות המשבר, מאפייניו והשלכותיו הצפויות, בראייה עתידית כלל–מערכתית ובפרט בהתייחסות לביטחון הלאומי. מטבע הדברים, לשאלות אלה אין תשובות מובהקות או מוסכמות. הניתוח של המשבר ומרכיביו תלוי באופן ישיר בפרשנויות השונות של המתבוננים, כפי שהן מוצגות גם כאן. חלק חשוב משורשי המשבר הוא ראייה שונה ולעיתים מקוטבת ממש של המציאות, המכתיבה בהכרח מחלוקות עמוקות לגבי המתרחש ומשמעויותיו. בפרסום זה נעשה ניסיון לייצר תמונה המשקפת גם מחלוקות אלה וגם מרכיבים של הסכמה באשר לבחינת הדרכים והתנאים שיאפשרו להיחלץ בשלב כלשהו מהמשבר הקשה, לקראת חזרה לתפקוד נורמלי. זאת על בסיס הידברות רחבה, שאולי תאפשר זיהוי של המכנים המשותפים שעודם קיימים בציבור ובמערכות הפוליטיות והחברתיות של מדינת ישראל.

קישור למאמר

המאמר מוקדש לבעיית לימוד ניסיונה של ישראל בשיקום פסיכולוגי ותמיכה בלוחמים שחוו מתח בעקבות קרב. הוא חושף את העקרונות המתודולוגיים העיקריים ("VISED") של מתן תמיכה על ידי פסיכולוגים צבאיים ישראלים לחיילים ויוצאי מלחמה. הדגש העיקרי הוא על החשיבות של הקפדה על עקרונות "VISED" לתמיכה באנשי צבא במצבי לחץ וטראומה פסיכולוגית. המאמר מדגיש את העניין של אוקראינה בהיכרות, התאמה ויישום של הניסיון הישראלי בתחום השיקום הרפואי והפסיכולוגי של חיילים משוחררים, בני משפחותיהם ומשפחות של חיילים שנפלו. מודגש הצורך לערב מומחים וליישם גישות חדשניות ליצירת מערכת דומה באוקראינה, תוך התחשבות בפרטי האזור, אשר יתרמו לשיקום מקיף ולסיוע לקורבנות התוקפנות הרוסית. יישום שיטות עבודה ואימון ישראליות יסייע לשפר את איכות החיים של הנפגעים ולתרום להסתגלותם החברתית.

קישור למאמר

לאיתור נעדרי צה"ל ולמציאתם ישנה חשיבות מוסרית, ערכית, מבצעית ואף אסטרטגית. מלחמת יום הכיפורים הייתה המלחמה הראשונה שבה צה"ל חיפש נעדרים תוך כדי המלחמה בשל מספרם חסר התקדים. מטרת המאמר היא לסקור את המאמצים לאיתור נעדרי מלחמת יום הכיפורים, במהלכה ולאחריה – מאמצים אשר למעשה נמשכים עד עצם היום הזה. במקביל מתואר במאמר סיפור הקמת המערך לאיתור נעדרים בצה"ל, שידע גלגולים רבים במרוצת השנים. לקחי יום הכיפורים ממשיכים להכתיב במידה רבה עד עצם היום הזה את תורת הלחימה של המערך העושה לילות כימים על מנת להביא את כלל חידות המקל"נים (חיילים חללים שמקום קבורתם לא נודע) והנעדרים, הן ממלחמות ישראל והן מעיתות שגרה, לפתרונן.

קישור למאמר

הפלישה הרוסית לאוקראינה יצרה עבור ישראל דילמה מהותית במדיניות, שכן במערך השיקולים שלה נוצרו מתחים מובנים, שהקשו על יצירה של מדיניות קוהרנטית. המתח העיקרי שהוצג כבסיס לשיקולים הישראליים היה מצד אחד המחויבות הבסיסית לארצות הברית ולמערב, והרצון להמשיך בדיאלוג חיובי על הסוגיה האיראנית ובמכלול הפלסטיני; ומן הצד האחר הרצון לשמור מול רוסיה את ההסכמות על חופש הפעולה במסגרת המב"ם (המערכה שבין המלחמות) בסוריה למניעת הנוכחות האיראנית וחימוש חזבאללה, והחשש מדחיקת הרוסים לזרועות איראן כפי שאכן – קרה. על אף שרוב הדוברים והפרשנים הישראלים התייחסו לכך כשיקול המוביל ואף הבלעדי, היו מתחים נוספים שהשפיעו על קבלת ההחלטות. הקהילות היהודיות: בשתי המדינות ובישראל קהילות יהודיות מפוארות, שהיו ערש הקמתה של התנועה הציונית. עד למלחמה כינו רוב הישראלים את היהודים ממדינות אלה "רוסים", ולאחר פריצתה התחוור עד כמה מדובר בזיקה לשתי קהילות נבדלות. חשש כבד עלה לגורלן של שתי הקהילות, זו שחווה את המלחמה בפתח ביתה וזו שעלולה להיפגע מעמדה ישראלית נגד רוסיה.

קישור למאמר

במקרה הישראלי הנדון כאן, אזרחים ערבים וחרדים מהגרים כתהליך מתמשך לתוך מרחבי המחיה של הרוב ויוצרים מרחבים מעורבים. המאמר מנסה לבחון את ההשפעה של תהליכי התִירבוּת הללו על החוסן החברתי ועל הביטחון הלאומי ולענות על השאלה: האם מדינת ישראל מודעת דיה וערוכה מול האתגר שהשינויים הדמוגרפיים הללו מגלגלים לפתחה?

קישור למאמר

איך – ומדוע בכלל – עלינו להקשיב לקולות של מבצעי אלימות פוליטית, להקשיב לסיפוריהם ולשמוע את כאבם (הנגרם מעצמו)? מאמר זה מראה כיצד המושג הפסיכואנליטי של "עדות", שעלה בהקשר של הטיפול בנפגעי טראומה, מקבל בעייתיות כאשר הוא מיושם על עדויות הנוגעות לטראומה של מְבַצעים. בעוד שבתחילה רעיון העדות סימן זיקה מוגברת בין הפסיכואנליטי לפוליטי/אתי, הספרות העדכנית על ראייה וטראומה בהקשר של מבצעים חושפת פער הולך וגדל בין שני התחומים הללו. אני בוחן את המורכבויות הללו דרך המקרה של חיילים ישראלים והעדויות שהם מספרים, הן במסגרות הקליניות והן במרחב הציבורי. ברוח זו, הכותב שואף למצוא דרך לחרוג משתי עמדות בינאריות כלפי נרטיבים של פושעים החסרים בתיאור המעורבות והאחריות של העד עצמו: מצד אחד, הוקעה ביקורתית נחרצת, ומצד שני, ניטרליות לכאורה. הטענה היא שבמקרה של עדויות של מְבַצעים והטראומה שלהם זה עשוי להיות צעד חשוב בתהליך חברתי של מעבר מפיצול הגנתי ללקיחת אחריות, ובכך להפחתת האלימות הפוליטית.

קישור למאמר

לקראת דיונים בכנסת, לאחר הפגרה, אמורות להידון מספר הצעות חוק בנושא הפטור מגיוס לצה"ל. המכון למחקרי ביטחון לאומי ערך סקר דעת קהל שביקש לבחון את עמדות הציבור בנושא ואת ההשלכות האפשריות של העברת חוק זה. על פי עיקרי הממצאים, כ-68 אחוזים מהציבור מתנגדים לחוק שיאפשר פטור מלא לתלמידי ישיבות חרדיות מגיוס לצה"ל; כמעט שליש מציבור ההורים לבני 18-16 (29 אחוזים) העידו כי אם חוק כזה יחוקק הם יעודדו את ילדיהם שלא לשרת בשירות קרבי או בכלל; ואילו 37.5 אחוזים העידו כי יתמכו במילואימניקים אשר יצהירו על הפסקת התנדבותם באם חוק כזה יחוקק. תוצאות הסקר מאשרות את החשש לפיו החוק המסתמן לפטור חרדים מגיוס לצבא צפוי לייצר פגיעה אנושה במודל צבא העם, לערער את מעמדו הציבורי המקובל של השירות בצה"ל ואת אתוס גיוס החובה. חוק כזה ידרדר אף יותר את הסולידריות החברתית המאותגרת גם כך בימים אלה.

קישור למאמר

המחקר נועד לחקור את אופי הטראומה שחוות לוחמות. נאספו נתונים משתי קבוצות מיקוד וסדרת ראיונות אישיים עם 100 חיילות ששירתו כחיילות קרביות או תומכות לחימה. הראיונות  חשפו מגוון נרטיבים על חוויות המלחמה שלהם, כולל שילוב רגשי ופיזי. הסכנה המתמשכת והאירועים הטראומטיים שאיתם התמודדו נשזרו בסיפוריהם. נרטיבים אלה הצביעו על כך שלצד חשיפתם למצבים טראומטיים העלולים לסכן חיים, הן חשו גם מועצמות ומוערכות כתוצאה משירותן הצבאי. נקודות המבט של החיילות לגבי שירותן הצבאי כיסו שלושה נושאים עיקריים, "חוויות טראומה", "חוויות לחימה משמעותיות" ו"הצורך להישמע". המחקר מציע לאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, לקובעי מדיניות ולחוקרים דרכים להשיג תובנה מגוונת לגבי טראומת קרב של נשים, שנמנעת מקטגוריזציה. בהתבסס על ממצאי המחקר, ניתן להבין היבטים נוספים של טראומה באמצעות חקר חיילות, המתמודדות עם "קרב כפול" – קרב, עם הטראומה הנלווית וההטיות המגדריות של הסביבה הצבאית הגברית. הממצאים מצביעים על כך שיש ערך לעיסוק ולהקשבה לנרטיבים מגוונים של טראומה ומדגישים את הצורך בפרספקטיבה ביקורתית בחקר טראומה וטראומה לחימה.

קישור למאמר